עבודה על דמותה של: זיוה מקונן דגו במסגרת פרוייקט חלוציות בשיעור מורשת

מגיש העבודה: איתי קהלני

כיתה: ו' 1

שם המורות: נתלי גינדס, אתי בידנר ורוחלה בייץ

מבוא

.בעבודה זו אתמקד בדמותה של זיוה מקונן דגו, משימה שקיבלתי במסגרת פרוייקט חלוציות בשיעור מורשת

.אני מצפה מעבודה זו להכיר את אישיותה של זיוה מקונן דגו ופעולותיה לטובת הקהילה האתיופית

לצורך איסוף המידע קראתי מקורות שונים באינטרנט, ובחרתי את אלה שנראים לי המתאימים ביותר.

.היות והמידע שנמצא באינטרנט הוא לא רב במיוחד, פניתי במייל לזיוה ובקשתי ממנה להוסיף לי פרטים

.בפרק הראשון של העבודה אסביר מדוע בחרתי לחקור ולכתוב על זיוה מקונן דגו

.בפרק השני אתמקד בקורות חייה

.בפרק השלישי אבדוק מהן פעולותיה של זיוה מקונן דגו לטובת הקהילה האתיופית

.בפרק הרביעי אסביר את תרומתה לקהילה האתיופית ולחברה הישראלית

.אסיים בפרק סיכום בו אתייחס למה למדתי מהנושא, ומהן המסקנות אליהן הגעתי

פרק 1: מדוע בחרתי בדמותה של זיוה מקונן דגו

בעבודה זו בחרתי לחקור ולכתוב על זיוה מקונן דגו, מכיוון שמתוך רשימת הדמויות שיכלנו לבחור ולחקור
.עליהן - דמותה נראתה לי המעניינת ביותר

היא ריגשה אותי בכך שכתבה לי: "אני מרגישה חובה אזרחית ישראלית לפעול לשינוי המצב החברתי בישראל, כיוון שאין לנו מדינה אחרת וחוסן חברתי הוא לא פחות חשוב מחוסן ביטחוני

בנוסף משך את תשומת ליבי ציטוט מדבריה: "בכלל, נשים היו כוח חזק מאוד במהלך ימי העלייה לארץ, וגם במסגרת הקליטה כאן בישראל. הן פעלו באומץ לב ותחת סכנות. צריך לספר את סיפורי הגבורה של נשים שלקחו על עצמן את כל האחריות". לאור זאת שהיא בעצמה טוענת שצריך לספר את סיפורי הגבורה של נשים, אני חושב שיש מקום שאני אספר את סיפור הגבורה שלה: סיפורה של זיוה מקונן דגו, המקדישה את חייה למען יוצאי אתיופיה החיים בישראל ולזכויותיהם, כשלמעשה במסגרת תפקידה היא משפיעה גם על כלל החברה הישראלית

פרק 2: קורות חייה של זיוה מקונן דגו

זיוה מקונן דגו, נשואה ואם לחמישה, מקדישה את חייה ליוצאי אתיופיה החיים בישראל ולזכויותיהם.

זיוה, הרביעית מבין 8 אחים, נולדה וגדלה ליד עיירה קטנה בשם אזזו במחוז גונדר שבאתיופיה. בכפר בו גדלה היו 7 - 8 משפחות יהודיות ששמרו על הנבדלות מהכפרים האחרים ומהעיירה הנוצרית. היא למדה באזזו עד סוף כיתה ז׳. כילדה שגדלה בבית יהודי אופייני באתיופיה, חלמה על ירושלים, אך נלחמה להסתיר את יהדותה בכל מחיר, כדי שלא יאשימו אותה על כך שעשתה ״עין הרע״ וגרמה למחלה או חמור מזה למוות של נוצרי. הערגה לירושלים של זהב, והכמיהה לחופש הייתה כל כך בנפשה, כך שכשהגיעה הידיעה לכפר שלה על הדרך לירושלים לא הייתה שאלה בכלל, אם לעלות ארצה או לא.

היא הייתה ילדה בת 11 וחצי (במושגים של אתיופיה זו ילדה גדולה בעלת אחריות גדולה) כשהחלה בשנת 1984, יחד עם עוד 52 איש את המסע מאתיופיה לארץ. היא עלתה במסע רגלי מפרך שנמשך 13 ימים מאזזו לסודן. הם הלכו בסתר, כי ידעו שאם יתפסו יוחזרו לכלא באתיופיה. בנוסף חששו משודדים בדרך. היא מספרת שאביה נשאר עם אחיה הבכור מאחור ואמה לקחה אותם, חמשת הילדים כשהקטן בן שלוש, והם יצאו למסע.

שניים מהקבוצה מתו בדרך. סבתה שהייתה עמוד התווך של כל המשפחה נשארה מאחור לאחר הליכה של יום אחד, כיוון שהותקפו ע״י שודדים. המטרה הייתה שסבתה תחכה אצל קרובי משפחה שהיו בסביבה, והדוד יחזור לקחת אותה תוך כמה ימים לאחר שיגיעו לסודן. בעקבות התלאות בדרך והסכנות שארבו להם, הדוד לא חזר, והסבתא נלקחה ע״י נכדיה ונפטרה לאחר חצי שנה באתיופיה.

כשהגיעו לסודן, חיכו במחנה פליטים במשך שלושה חודשים, אביה הצטרף אליהם לאחר חודש וחצי, ואז הגיעו למדינת ישראל באפריל 1984. בהתאם למדיניות שהייתה בארץ בשנות ה - 80, כל בני הנוער יוצאי אתיופיה נשלחו לפנימיות, לפיכך כשהגיעה ארצה נשלחה לכפר הנוער הדתי, חסידים, שם סיימה את התיכון. לדבריה: "לא ידענו אז שלא חייבים ללכת לפנימיות. הניתוק מההורים ומבני המשפחה היה קשה. צריך להבין שהיינו אחרי מסע מפרך, אחרי אובדן של יקירים, חלקם אפילו לא הובאו לקבר ישראל, וכשהפרידו אותנו אחד מהשני במצב הזה, יצרו אצל כולנו משבר קשה".

זיוה שירתה בשרות לאומי ולא התגייסה לצבא, מסיבות רפואיות. בשנה הראשונה הייתה בבי״ס הרצוג בעכו ובקליטת העלייה במבצע שלמה. בשנה השנייה הייתה חובשת בתחנת מד״א כרמיאל. היא סיימה את השרות בהצטיינות בתרומה הן בקליטת העלייה והן כחובשת.

זיוה בוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית קהילתית מאוניברסיטת בר אילן. סיימה הכשרתה ב - 1997.

בין השנים 2006 - 2008 זיוה למדה ב"תהודה", בית המדרש למנהיגות יהודית של קולות ומדרשת אורנים.

בנובמבר 2008 החלה את עבודתה באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה כמנהלת היחידה למעורבות חברתית, והינה בעלת ניסיון רב בתחום הפעילות הקהילתית בקרב בני הקהילה ובעלת היכרות רחבה עם גורמים ממשלתיים וציבוריים הפועלים בתוכה.

עבדה במרכז מידע לנוער יוצא אתיופיה בתל אביב, שהוקם על ידי האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, במינהל החינוך ההתיישבותי בתוכנית "דע מאין באת".

זיוה עבדה בג'וינט - ישראל במשך 9 שנים כמפתחת של התחום הקהילתי והייתה הדמות המרכזית בפיתוח העבודה עם ההורים באגף חינוך ונוער בארגון זה. במסגרת זו הייתה מופקדת על פיתוח ויישום האפיק הקהילתי. היא הנחתה עשרות קבוצות של הורים ומורים וניהלה את הצוות הקהילתי של התוכנית במסגרת תוכנית "קשרים" בחטיבות הביניים. כמו כן, הנחתה עשרות מגשרים של תוכנית PACT (הורים וילדים יחד) בבתי הספר.

מונתה למנכ"לית האגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה ב - 2010.

כיום, כשהיא באמצע שנות הארבעים לחייה, היא מנהלת את העמותה למען יוצאי אתיופיה, ובמסגרת זו דואגת לשינויי חקיקה ולובי למען חינוך ראוי לילדי העדה.

פרק 3: פעולותיה של זיוה מקונן דגו

זיוה מצטיירת כאקטיביסטית חברתית ופעילה למען זכויות הפרט של יהודי אתיופיה. היא מספרת שמה שהניע אותה לפעול חברתית, זה המצב שבכל תחנה בארץ נתקלה בתופעות של אפליה וגזענות והחליטה, שהמחיר ששילמו כדי להגיע לארץ לא היה כדי שיהיו זרים בביתם. "אני רוצה שילדי יגדלו בחברה מתוקנת, שוויונית ומאפשרת התפתחות אישית של כל אדם ומיצוי הפוטנציאל הגלום בו", היא כתבה לי.

בעיקר זכורות לה חוויות מהשנה הראשונה בישראל אז נתקלה בגזענות ובחוסר הבנה מצד המערכת:

1. ראש עיריית כרמיאל דאז ברוך וינגר, לא רצה לפתוח מרכז קליטה בעיר, כי הוא טען שהשחורים האלה יהרסו את בירת הגליל, לכן נאלצו להיות ללא חשמל ומים יממה.

2. ההסעה שהגיעה לקחת אותם לפנימייה, ותמונת ההורים שבכו ורדפו אחר ההסעה, כי חשבו שלוקחים את הילדים לזמן בלתי מוגבל.
כל מערכות הקליטה בארץ לא הבינו שהם עברו תלאות ואובדן של יקירים בדרך הארורה הזאת לסודן, ובמיוחד הציקה המחשבה של הממסד, שההורים שלהם לא מספיק ידאגו להם, ולכן יהיה להם טוב יותר בפנימייה.

3. בהמשך נתקלה בסוגיית פרשת הדם ב - 1996, בפערים בחינוך, בפערים הכלכליים, בהסללה של האתיופים לשכונות ספציפיות ועוד.

להלן חלק מפעולותיה:

במקביל ללימודיה הייתה חלק מצוות ההקמה של "מרכז מידע לנוער יוצא אתיופיה" בתל אביב, שהופעל ע"י האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. במסגרת זו עסקה באיתור בני נוער יוצאי אתיופיה שנפלטו ממערכות החינוך והגיעו לתל אביב, ובמציאת פיתרון הולם לשילובו מחדש במערכת. זיוה הייתה גם שותפה לפיתוח והטמעה של התוכנית "דע מאין באת" של האגף לחינוך התיישבותי בפנימיות עליית הנוער.

מאז הצטרפותה לאגודה, הניעה זיוה מהלכים רבים של שיתוף פעולה ותיאום בין צוות האגודה לבין גורמים ממשלתיים וקהילתיים ברמה הארצית והמוניציפאלית בתחום הטיפול בנוער בסיכון, ובתחום מעורבות ההורים יוצאי אתיופיה בבתי הספר בהם לומדים ילדיהם.

היא פעלה נמרצות ליישומו של פרוייקט ייחודי לחיזוק מעמדם של הקייסים (מנהיגים רוחניים ביהדות אתיופיה), אותו פיתחה במהלך לימודיה ב"תהודה" - בית מדרש פלורליסטי למנהיגות יהודית שעל יד מדרשת אורנים ו"קולות".

היא יצאה כנגד גזענות במערכת החינוך, כשנחשפה פרשה אודות הפרדה גזעית של יוצאי אתיופיה בפנימייה ציבורית בצפון. בפרשה זו הסתבר כי תלמידים מהעדה האתיופית בכפר הנוער הדתי חסידים, לומדים במסלול לימוד נפרד, בכיתות הומוגניות של בני הקהילה בלבד.

תלמידי העדות האחרות בבית הספר לומדים בנתיבים אחרים, ובמבנים נפרדים. "אני לא יודע למה אנחנו בכיתה אחת ותלמידים מעדות אחרות לומדים בכיתות אחרות", סיפר תלמיד אתיופי, "זה משהו שכבר התרגלנו אליו - אלה שנחשבים הכי טובים, הישראלים, מקבלים את החינוך הכי טוב".

בתוכנית "מה בוער" עם רינו צרור הגיבה לחשיפה מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, זיוה מקונן דגו ואמרה: "אנחנו חיים במדינה אחת, הצבע הוא לא מה שקובע ומפריד לכל החיים". מקונן דגו, שהיא בוגרת כפר הנוער בעצמה, סיפרה שבתקופתה בפנימייה התמונה לא הייתה כל כך שונה, ורק ילדים בודדים שולבו בכיתות כלל ישראליות. היא הוסיפה ש"זה מקומם וכואב, ואני כבר לא יודעת איך מסבירים דבר כזה, ילדים יושבים בכיתות נפרדות בפנימייה, במסגרת שנמצאת באחריות ובפיקוח. לא היינו מצפים שדבר כזה יקרה בשנת 2013".

מקונן דגו סיפרה כי בפניה לגבי כפר הנוער חסידים, שקיבלה האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה בעבר, נעשתה פנייה בתחילת שנת הלימודים לראש המנהל, עם העתק למנכ"לית משרד החינוך. "שאלנו אותם לגבי מקרה זה והם השיבו לנו כי אנחנו לא מעודכנים והמקרה כבר טופל". לדבריה, "זה מקומם לראות שחצי שנה אחרי תחילת שנת הלימודים המצב נשאר כשהיה". היא הוסיפה כי "גזענים יכולים להיות גזענים כבודדים, אך לא יכולים לעבוד במערכת החינוך ולחנך דור שלם" (28.2.13).

זיוה פעלה למניעת פערים בהישגים הלימודיים בין יוצאי אתיופיה לכלל האוכלוסייה. השתתפה עם נציגים נוספים של האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה בדיון שהתקיים בוועדת החינוך בנושא מערכת החינוך בקרב יוצאי אתיופיה. זיוה מקונן דגו, טענה שם, כי טווח הפערים, בכל המקצועות, הולך ומתרחב עם העלייה בכיתה, למרות עשרות התוכניות המופעלות בכל קבוצות הגיל. לדבריה, השפעתה של תכנית החומש שהופעלה בין השנים 2008 - 2012 לצמצום הפערים אינה ברורה, ובשל המצב הקשה נדרשת חשיבה מחודשת על אופן ההתארגנות והכלים שמפעילה מערכת החינוך הפורמאלית והבלתי פורמאלית, לקידומם של תלמידים יוצאי אתיופיה והכנתם לקראת השתלבותם בעולם התעסוקה. עוד הוסיפה כי "מאוד מתסכל לשמוע שלמרות המשאבים של כל המשרדים אין תוצאות בשטח. הגיע הזמן שמשרד החינוך יטפל בילדים במערכת החינוך ולא משרד הקליטה. אנחנו מבקשים לשבת ולחשוב ביחד כיצד להציב יעדים מדידים ומטרות, וכיצד לאגם את כל המשאבים. יתרחש כאן אסון משתי סיבות: בעוד כמה שנים יגידו שלא יצא כלום מהקהילה השחורה למרות שקיבלה כל כך הרבה כסף ושיכול להיות שיש בנו פגם גנטי, ואסון נוסף יתרחש אם לא ימצא פתרון לנערים שמסתובבים בשטח".

ניתן לראות כי טיעוניה והעובדות שהציגה השפיעו על מסקנות הוועדה כפי שהתבטאו בסיכומו של יו"ר ועדת החינוך, דאז, עמרם מצנע באומרו:
כי הוועדה תמשיך לעקוב אחר הנושא ולהביא את הגורמים השונים לידי החלטות. עוד אמר כי התקצוב הדיפרנציאלי הכרחי למתן שוויון הזדמנויות לכל תלמיד וכי בעלי ההישגים בקרב יוצאי אתיופיה צריכים להנהיג, להוביל ולשמש דוגמה אישית, וצריך להקשיב להם (19.11.13).

היא פעלה למניעת אפליה של יהודי אתיופיה. חברת הכנסת תמנו שטה הגיעה לתחנה ניידת של מגן דוד אדום שהוצבה במשכן הכנסת, והתבשרה על ידי אנשי הארגון כי אינה יכולה לתרום דם בשל "סוג הדם המיוחד של בני העדה האתיופית". זיוה מקונן דגו, כמנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, טענה שהמקרה הזה החזיר אותה 20 שנה אחורה. עוד אמרה כי "זה מקומם וזועק לשמיים שחברת כנסת בישראל, נבחרת ציבור, אזרחית המדינה שגדלה כאן, מתבשרת שאיננה יכולה לתרום דם. משרד הבריאות צריך להתנצל בפני חברת הכנסת ובפני הקהילה האתיופית כולה. הדבר הכי מקומם זה שפקידת בנק הדם, באמירתה 'יש לכם סוג דם מיוחד' המציאה סוג דם שונה לאתיופים, כאילו הם באו מהחלל החיצון".

המקרה גרר תרעומת רבה במערכת הפוליטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח עם תמנו שטה ואמר לה כי יש לברר שוב את הקריטריונים שבגללם נאסר על לקיחת תרומות דם של בני העדה האתיופית.

מקונן דגו דרשה משרת הבריאות יעל גרמן להוציא את מתנדבת מד"א ששוחחה עם ח"כ תמנו שטה ממערכת הבריאות. "זו בושה וחרפה שעובדת מתבטאת בצורה כזו על אוכלוסייה מסוימת ומגדירה את הדם שלה כמיוחד ואחר. התחושה בקרב אנשי הקהילה היא שאין כבר כוח. מתייגים פה אוכלוסייה שלמה וזה מזעזע. האבסורד הזה שקל יותר לתייג את 'האנשים האלה, עם הצבע הזה' - אין לו מקום במדינה שלנו". מקונן דגו ציינה כי היא מקווה שחשיפת המקרה והתגובות בצמרת הפוליטית יביאו לשינוי (12.12.13).

פרק 4: תרומתה של זיוה מקונן דגו
לקהילה האתיופית ולחברה הישראלית

זיוה מקונן דגו פעילה חברתית למען זכויות הפרט. תרומתה ניכרת בעיקר עבור קהילת יהודי אתיופיה בישראל. הדבר מתבטא בתחומים שונים:

חינוך - במסגרת היותה מנהלת העמותה למען יוצאי אתיופיה, היא דואגת לשינוי חקיקה ולובי למען חינוך ראוי לילדי העדה. היא משתתפת בוועדות החינוך של הכנסת הדנות בפערים שקיימים בין הישגים לימודיים של יוצאי אתיופיה ביחס לכלל האוכלוסייה. בפעילותה בדיון בוועדה שהתכנסה בנובמבר 2013, ניסתה למנוע מצב בו בעוד כמה שנים יגידו שלא יצא כלום מהקהילה ה"שחורה" למרות שקיבלה כל כך הרבה כסף, ושיכול להיות שיש בה פגם גנטי. בנוסף ניסתה למנוע אסון שעשוי להתרחש אם לא ימצא פתרון לנערים שמסתובבים בשטח. כמו כן השפיעה על מסקנות הוועדה לפיהן: הוועדה תמשיך לעקוב אחר הנושא ולהביא את הגורמים השונים לידי החלטות. עוד נאמר בעניין זה שהתקצוב הדיפרנציאלי הכרחי למתן שוויון הזדמנויות לכל תלמיד וכי בעלי ההישגים בקרב יוצאי אתיופיה צריכים להנהיג, להוביל ולשמש דוגמה אישית, וצריך הקשיב להם.

עוד כשעבדה בג'וינט - ישראל היא הנחתה עשרות קבוצות של הורים ומורים, וניהלה את הצוות הקהילתי של התוכנית במסגרת תוכנית "קשרים" בחטיבות הביניים. היא הנחתה עשרות מגשרים בתוכנית "הורים וילדים יחד" שפעלה בבתי הספר. היא סייעה למעורבות הורים יוצאי אתיופיה בבתי ספר בהם לומדים ילדיהם.

זיוה הייתה שותפה לפיתוח והטמעה של התוכנית "דע מאין באת" של האגף לחינוך התיישבותי בפנימיות עליית הנוער.

זיוה עזרה לשקם נוער בסיכון כשהיא רותמת למשימה גורמים ממשלתיים וקהילתיים ברמה הארצית והעירונית. הייתה חלק מצוות ההקמה של "מרכז מידע לנוער יוצא אתיופיה" בתל אביב, שהופעל ע"י האגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה. במסגרת זו עסקה באיתור בני נוער יוצאי אתיופיה שנפלטו ממערכות החינוך והגיעו לתל אביב ובמציאת פיתרון הולם לשילובם מחדש במערכת.

חיי חברה וקהילה - היא העשירה בניסיונה את הפעילות הקהילתית בקרב בני העדה האתיופית, תוך שיתוף פעולה עם גורמים ממשלתיים וציבוריים הפועלים בתוכה. סייעה ליישום פרויקט ייחודי לחיזוק מעמד הקייסים.

עמידה על זכויות הקהילה ומניעת אפליה - בהתייחסותה לאירועים שונים היא העלתה את המודעות לגבי זכויות הפרט כמו: הזכות לשוויון ומניעת אפליה, הזכות להגינות - בהקשר של הקהילה האתיופית.
לדוגמה: במקרה בו חברת כנסת אתיופית רצתה לתרום דם ולא אפשרו לה מהסיבה שיש לה 'דם מיוחד', פעלה מקונן דגו למניעת תיוג האתיופים כאילו הם באו מהחלל החיצון. היא פעלה למניעת אפליה וקיוותה שחשיפת המקרה והתגובות בצמרת הפוליטית יביאו לשינוי.

במקרה של כפר הנוער הדתי חסידים שם התלמידים האתיופים למדו במסלול לימודי נפרד ובכיתות הומוגניות של בני הקהילה בלבד, בעוד תלמידים מעדות אחרות למדו בכיתות אחרות, פנתה מקונן דגו בשם האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה לראש המנהל באזור ולמנכ"לית משרד החינוך ויצאה נגד הגזענות. לדבריה: "גזענים יכולים להיות גזענים
כבודדים, אך לא יכולים לעבוד במערכת החינוך ולחנך דור שלם".
בפעילותה זו היא העלתה את המודעות לפיה
הצבע הוא לא מה שקובע ומפריד לכל החיים.
בנוסף, פעילותה הדגישה כי האתיופים הם
אנשים כמו כולם, ואין מקום לאפליה במדינה.

במסגרת תפקידה ופעילותה היא משפיעה בעקיפין גם על כלל החברה הישראלית, בכך שמנסה להפוך את החברה הישראלית לחברה טובה יותר, מכילה יותר, פחות גזענית. במידה ותלמידים ממוצא אתיופי יגיעו להישגים גבוהים בחינוך, לא יסתובבו ברחובות וישתלבו במקומות עבודה - כלל האוכלוסייה תהנה מכך, כי לא יצטרכו לטפל בתופעות של פשע.

במידה והקהילה האתיופית תרגיש מועילה וחלק מהחברה הישראלית, לא תחוש אפליה ותקבל את זכויותיה כמו כל אזרח במדינה, אז לא יהיה ניכור בין אזרחי המדינה, והקהילה תוכל לתרום כמו כל קהילה אחרת.

סיכום

עבודה זו התמקדה בדמותה של זיוה מקונן דגו, ומחקר הדברים למדתי על אישיותה של זיוה ופעולותיה למען הקהילה האתיופית, מטרה שהצבתי לעצמי בתחילת העבודה.

למדתי ש"דמות חלוצה" זה מושג שהחברה בוחרת בו. זיוה, מבחינתי חלוצה כי היא בחרה לסייע לקהילה האתיופית שהיא חלק ממנה. ילדותה לא הייתה קלה, גם לא המסע לארץ והלימודים בפנימייה. בכל זאת היא רכשה השכלה, הקימה משפחה והקדישה את חייה לסייע ליוצאי אתיופיה בארץ.

למדתי שלהלחם על עקרונות וערכים שאתה מאמין בהם, זה דבר שיכול להוביל לשינוי, שהוא תהליך שלוקח זמן. זיוה נלחמה למען שוויון זכויות בחינוך, מניעת פערים בחינוך ומתן הזדמנות שווה גם לאתיופים. היא יצאה נגד אפליה גזעית בגלל מוצא וצבע.

נראה כי זיוה באופן אישי השתלבה בחיי החברה הישראלית, רכשה השכלה ומקצוע מכובד, ומעולם לא שכחה מאין באה. דבר זה אפשר לה לעזור לבני עדתה ולא לשכוח אותם מאחור. פעולותיה למען יוצאי אתיופיה, בעקיפין, תרמו לכלל החברה הישראלית, מעצם העובדה שזה גורם לשאר בני החברה להיות טובים יותר כשהם זוכרים את האחר.


במהלך כתיבת העבודה הבנתי שיש נשים חלוציות, אך לא תמיד הן זוכות לפרסום והכרה.

נהניתי מעצם התחושה שבכתיבת עבודה זו, גם אני תורם חלק למען הקהילה האתיופית כפי שזה מתבטא בדבריה של זיוה אלי: "אתה מילאת אותי בתקווה גדולה שלמרות הדרך הארוכה שמחכה לנו לחברה מתוקנת, את הלבלוב (לא הניצנים) שלה כבר אני רואה".

רשימה ביבליוגרפית

  • 1. אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה - http://www.iaej.co.il/?p=1930
  • 2. גלי צה"ל - "הפרדה גזעית של יוצאי אתיופיה בפנימייה ציבורית בצפון" - http://glz.co.il/1064-12930-he/Galatz.aspx
  • 3. דף הפייסבוק משלך - המגזין לאישה הדתית - https://www.facebook.com/mishelach.co.il/posts/1797559688 94607
  • 4. הכל חינוך - התנועה לקידום החינוך בישראל - http://www.hakoledblog.org/author/zivam/
  • 5. וואלה תגיות - http://tags.walla.co.il/?w=///1474433/5/@@/media
  • 6. נשפיע - "ועדת החינוך דנה על החינוך בקרב יוצאי אתיופיה" -http://nashpia.co.il/stories/527698f4497ec11957000149
  • 7. nrg - "עשר הנשים האתיופיות המשפיעות" -http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/480/238.html
  • 8. ynet - "יוצאי אתיופיה: שמים הפרדה בין שחור ללבן" -http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4464277,00.htm
  • 9. ראיון במייל עם זיוה מקונן דגו 5.2.2015