פסח

משה והגדי

מֹשֶה רַבֵּנוּ הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ בַּמִדְבָּר. פַּעַם בָּרַח גְּדִי קָטָן מִן הַעֵדֶר.
רָדַף מֹשֶה אַחֲרֵי הַגְּדִי, רָץ הַגְּדִי, רָץ, עַד שֶבָּא אֶל בְּרֵכַת מַיִם. עָמַד הַגְּדִי וְשָתָה.
רָאָה זֹאת מֹשֶה וְאָמַר:

גְּדִי, גְּדִי, צָמֵא הָיִיתָ וְלִשְתוֹת חָפַצְתָ וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִי, עָיֶף אַתָּה גְּדִי. הִרְכִיב מֹשֶה אֶת הַגְּדִי עַל כְּתֵפוֹ, עַד שֶהִגִיעַ חֲזָרַה אֶל הָעֵדֶר. אָמַר הַקָּדוֹש בָּרוּך הוּא: אִם יֵש רַחֲמִים בְּלִבְּךָ עַל הַגְּדִי, רָאוּי אַתָּה לִהְיוֹת רוֹעֶה לְצֹאנִי, לְיִשְרָאֵל.

Comment Stream