התנין

התנין הוא סוג זוחל טורף שניזון מדגים, מיונקים ומעופות מים. כיום התנין הוא אחד מהזוחלים הגדולים ביותר החיים בים וביבשה. התנינים הופיעו עוד לפני תקופת הדינוזאורים, הם קיימים בעולם בערך במשך 200 מיליון שנים.                                                                                                                   התנינים חיים בנחלים ונהרות רחבים. לתנין ארבע רגליים קצרות וזנב חזק. אורכו של התנין מגיע לשבעה מטרים, ואורך זנבו הוא כמחצית מאורך גופו.                                                                               על גבו של התנין בולטות שורות של לוחיות קשות עד הזנב.                                                       בדרך כלל התנין זוחל על גחונו, אך יכול גם להתרומם על רגליו. תנינים צעירים יכולים אפילו לדהור. מהירותו המרבית של התנין ביבשה נעה בין 12 ל-14 קילומטרים בשעה, אולם התנין יכול לנוע במהירות זו למרחקים קצרים בלבד.                                                                                                    התנין מתקדם במים על ידי פיתול גופו וזנבו בתנועות גליות.                                                         התנין צולל בדרך-כלל לפרקי זמן בני שתי דקות, אך מסוגל לשהות מתחת למים עד חצי שעה כאשר הוא מרגיש מאוים.                                                                                                                           התנינים הם בעלי דם קר, כיתר הזוחלים, ולכן שינויי הטמפרטורה שלהם גדולים יותר מאלו של היונקים, שהם בעלי דם חם.                                                                                                                 עם זאת, במים הם שומרים על טמפרטורה קבועה. כשהם רוצים לקרר את גופם, התנינים עומדים בפה פעור כך שהמים מתאדים מפיהם, וכדי להתחמם הם מתמקמים באזור חשוף לשמש.                            תוחלת חייו של התנין לא ידועה, אבל ייתכן שתנינים חיים עד כ-100 שנה

מבנה גופו מותאם לסביבת יער טרופי

בדומה לעופות, ליבו של התנין הוא בעל ארבעה חדרים, מה שמביא יעילות גבוהה בחמצון הדם . כשהתנינים במים זנבם משמש לניווט ולהכוונה, ועל הקרקע הם מבלים את רוב הזמן בשכיבה ללא תנועה, כשהם מחליטים לנוע הם זוחלים, אך בעת הצורך הם מרימים את בטנם ואת רגליהם הצדדיות, נעים בזריזות מרשימה ויכולים להגיע למהירות של 17 קמ"ש.                                                           עיני התנינים, מאופיינות באישון מאורך.                                                                                      יש להם עפעף שלישי המגן על עיניהם בשעת צלילה מתחת למים ומצמצם את יכולת הראייה מתחת למים.                                                                                                                           הנחיריים, העיניים, האוזניים, בולטים מעל הראש, כך שאיברים אלו יכולים להציץ מעל פני המים כשיתר גופו של התנין מוסתר בתוך המים. שיניהם תקודונטיות (שורשיהן בתוך מכתשים הקבועים בלסתות), ומסייעות להם לצוד מזון שכולל חרקים, צפרדעים וקרפדות, ובבגרותם- זוחלים, דגים ויונקים, ואצל מינים אחדים גם בני אדם. את מזונם צדים התנינים בעיקר במים ובדרך כלל במארב. מבנה גופם מתאים לכך, וכך הם גם חוסכים באנרגיה. העיניים, האוזניים והנחיריים נמצאים מעל קו הגוף וכך הם מוסווים במים, רואים מה קורה על הקרקע ונושמים בקלות


התנהגות התנין שמאפשרת לו לשרוד בתנאים השוררים ביערות טרופיים

ההתנהגויות של התנין שמאפשרות לו לשרוד בתנאים השוררים ביערות טרופיים הם שהוא שומר על טמפרטורה קבועה כשהם במים. כשהוא רוצה לקרר את גופו, הוא עומד בפה פעור כך שהמים מתאדים מפיו, וכדי להתחמם הוא מתמקם באזור חשוף לשמש.

כשהתנינים במים, כדי שיהיה לו קל יותר לנווט הוא משמש לניווט ולהכוונה בזנבו, ועל הקרקע, הם מבלים את רוב הזמן בשכיבה ללא תנועה. כשהם מחליטים לנוע הם זוחלים, אך בעת הצורך הם מרימים את בטנם ואת רגליהם הצדדיות (בדומה ללטאות), מפגינים זריזות מרשימה ויכולים להגיע למהירות של 17 קמ"ש.

כדי שהתנין יתקדם במים הוא מפתל גופו וזנבו בתנועות גליות. כך, התנין מתקדם בצורה טובה ויעילה.

התנין צולל בדרך-כלל לפרקי זמן בני שתי דקות, אך מסוגל לשהות מתחת למים עד חצי שעה כאשר הוא מרגיש מאוים.

מכיוון שהמטבוליזם (תהליך, המתרחש ביצורים חיים, של קליטת חומרים מהסביבה, עיבודם, הפקת אנרגיה מהם ופליטת הפסולת) של התנין איטי למדי, הוא יכול לצום למשך חודשיים בממוצע. בחורף התנין צם לחלוטין. הנקבות שומרות על הקנים במשך תקופת ההדגרה של הביצים בקן, וברוב המקרים הן צמות בתקופה זו כדי למנוע מצב שבו הצאצא יעזוב את הקן.

בחודש אוקטובר הזכרים נאבקים על טריטוריה (שטחי מחיה) שעליה הוא מגן ואליה יכולות להיכנס רק נקבות. התקשורת מתבצעת על ידי הפעלת החושים: קול (על ידי נקישת לסתות או חבטות ראש במים), ריח, מגע וכמובן תנועה. הנקבה חופרת בור בעומק של 30 עד 40 סנטימטרים, ושם היא מטילה את הביצים. היא משאירה את הביצים בבור שבחול למשך שלושה חודשים. היא עוזרת לתנינים לבקוע על ידי נגיסה קטנה בהם. בנובמבר נגמרת עונת הרבייה.

את מזונם צדים התנינים בעיקר במים ובדרך כלל במארב. כדי לצוד התנינים חוסכים באנרגיה. עוד משהו שעוזר להם לצוד הוא מבנה גופם המתאים לכך. כדי לא להבריח את הטרף, התנינים מעלים את העיניים, האוזניים והנחיריים אל מעל המים אך לא מוציאים את כל גופם וכך הם מוסווים במים, רואים מה קורה על הקרקע ונושמים בקלות.

התנין תופס את הטרף בפיו או חובט בו בראשו, ולעתים אינו לועס את המזון, אלא בולע אותו בשלמותו. למרות היותם עצמאיים, בעת האכילה קיים שיתוף פעולה בין התנינים, בעיקר כשהטרף גדול. אפשר לצפות בכמה תנינים אוחזים טרף גדול וכל אחד מושך לכיוונו - כך הם חותכים אותו ליחידות.

מיקום התנינים

אליגטורים שבה שמונה מינים ובתוכם שתי קבוצות עיקריות: אליגטורים "אמתיים" (אמריקאי וסיני) וקבוצת הקיימנים, ותניניים שבה כ-13 מינים. כיום אפשר למצוא נציגים של הסדרה באסיה, בצפון אוסטרליה, באפריקה ובאמריקה.

:מקורות מידע

Comment Stream