חרדון הצב

חרדון-צב, סוג במשפחת החרדוניים. שונה מהחרדון בגודלו (גדול יותר) ובצווארו הארוך. מקור השם המדעי של הסוג ביוונית, ופירושו זנב השוט. בישראל נפוץ המין חרדון-צב מצוי.

חרדון-צב מצוי הוא הגדול בחרדונים של ישראל והמגושם שבהם. אורכו עד 75 ס"מ ומשקלו עד 3 ק"ג. זנבו קצר יחסית לאורך גופו. ראשו מעוגל וצווארו ארוך. גפיו קצרים וחזקים והוא אוהב לרוץ על פני מישורי המדבר. גופו מכוסה קשקשים קטנים, ולאורך צידי הגוף מצויה על פי רוב שורת קשקשים גדולים.

הזנב עטור קשקשים קשים וקוצניים. שיני הצעירים שונות מאלה של הבוגרים. לצעירים שיניים נפרדות ולבוגרים שיניים המשמשות לקריעה ולכתישה של חלקי צמחים. חרדון הצב אינו מתגונן בנשיכות, אולם הוא מנסה לשרוט בטפריו.                                                                                                    חרדון הצב הוא צמחוני לחלוטין וניזונים מעלים, ניצנים, פירות וצמחים. אצבעותיו של חרדון הצב מסתיימות בטופרים ארוכים וחדים שבעזרתם הוא חופר מחילות באורך של יותר מ-10 מטרים ובעומק של יותר משני מטר.

חרדון הצב הינו פעיל יום וזקוק לטמפרטורת גוף של 42 מעלות לפני שהוא מתרחק ממחילתו, לפיכך הוא מבלה את רוב יומי בהתחרדנות בפתח מחילתו.

.אויבו העיקרי של חרדון הצב הוא האדם, הצד אותו ומשמיד את בית הגידול שלו

תוחלת חייו היא כ15 שנים בטבע                                                                                       הבדווים צדים מין זה ואוכלים את בשרו ואת ביציו, הנחשבות בעיניהם כמעדן משובח. לפי סיפוריהם מסוגל חרדון-הצב להרוג בהצלפות זנבו את נחש האפעה. למרות מראהו המפחיד, אין חרדון הצב פוגע בבני אדם. חרדון הצב המצוי מוגן על ידי החוק ואסור לצודו ולפגוע בו.

מבנה גופו מותאם לסביבה המדברית

   העור של חרדון הצב מכוסה קשקשים שעשויים מבטא קרין ומחוברים זה לזה בעזרת עור דק וגמיש . המאפשר סיוע בניהול גזים וחום גוף, הגנה מפגיעות חיצוניות וקרינה, הסוואה ואמצעי תקשורת. תכונה זו של אטימות למים מאפשרת לו לחיות במקומות יבשים. הצבים משילים רק את השכבות העליונות בעוד ששכבות חדשות נוספות לתחתונות. הוא מסוגל לשמור על טמפרטורת גוף צרה וקבועה. רוב הזמן טמפרטורת הגוף אצל חרדון הצב דומה לטמפרטורת הסביבה. שכבות העור והקשקשים משמשות לשמירת נוזלי הגוף. לקראת הערב הופך צבעו לכהה, שינויי הצבע קשורים בוויסות החום. בשעות הבוקר הקרירות צבע הגוף כהה יחסית) שחור-אפור( על מנת לקלוט את חום השמש ביעילות, ובמשך היום הוא הולך ומתבהר עם ההתחממות) חום-כתום

  

התנהגות חרדון הצב שמאפשרת לו לשרוד בתנאים השוררים במדבר

ההתנהגויות של חרדון הצב שמאפשרת לו לשרוד בתנאים השוררים במדבר הם שהוא פעיל ביום כדי להתחמם מהשמש. הוא זקוק לטמפרטורת גוף של 42 מעלות צלזיוס לפני שהוא מתחיל בפעילותו, ומשום שהמדבר חם זה תורם לו לשמור על חום הגוף גבוה. בשעות הבוקר יוצא חרדון-הצב ממחילתו ורובץ ליד פתחה. בשעות אלה צבעו כהה, והוא הולך ומבהיר עם ההתחממות. לאחר שהתחמם הוא יוצא לפעילותו. לקראת שעות הערב הופך צבעו כהה. שינויי הצבע קשורים בוויסות חום הגוף.

בשעות הצהריים בימי הקיץ החמים הוא מסתתר במחילתו, ויוצא ממנה בשעות אחר הצהריים הקרירות יותר. התנהגות זו עוזרת לו לשמור על חום הגוף גבוה אך לא יותר מידי. בלילות ובימים קרים הוא שוכן במחילתו, המשמשת גם כמחבוא מפני אויבים.

בעת סכנה הוא נמלט במהירות אל תוך מחילתו. בזמן ריצה מהירה הוא מרים את בטנו מעל לקרקע, ורץ ברגליים כמעט זקופות, כך יכול לנוע בצורה מהירה ויעילה יותר.

הצעירים ניזונים מחרקים וחלקי צמחים. הבוגרים צמחוניים מובהקים ואוכלים בעיקר עלים של צמחי מדבר עסיסיים. צמחים אלה מספקים להם גם את הלחות הדרושה לגופם בהיעדר מי שתייה, ובמדבר יש סיכויים גבוהים יותר של חוסר במים

מקורות מידע

Comment Stream