הורדוס

הגוס אמברבר

   הוא חי   4-37 לפני סה"נ

    משפחתו גרים אדומים  אביו אנטיפטרוס

מרידות חוזרות ונשנות של יהודי הארץ אילצו את השלטון הרומי לחפש פתרון של פשרה בדמותו של שליט שיהיה מקובל עליהם - ועל היהודים. הפשרה נמצאה בדמותו של הורדוס, שהיה יהודי מבחינת שייכותו הלאומית, אך מקורב לרומאים ונאמן עליהם.

להורדוס היו בימי חייו נשים רבות,  ומרים החשמונאית,

שהנישואים אתה נועדו לאחד את בית חשמונאי

כשהואשמה בבגידה לא היסס להוציא להורג אותה ואת אמה

עוד מקור (על פי בבא בתרא ע"ב) ועמד הורדוס עבד חשמונאי והרג את אדוניו ואת כל ביתו חוץ מנערה אחת שנתן עיניו בה ועלתה נערה זו על הגג ואמרה לא נשתייר מבית חשמונאי אלא אני לבדי והפילה עצמה מן הגג ומתה, והטמינה הורדוס שבע שנים בדבש, …

לעת עתה היהודים היו מסודרים היטב, לכל הפחות מבחינה כלכלית (אם לא רוחנית), וזאת במידה רבה תודות ליחסי הידידות של הורדוס עם הרומאים.


הורדוס זכה לתמיכה רומית מלאה, בהיותו חולש על טריטוריה מאוד חשובה, אשר כללה מספר דרכי מסחר ראשיות. ממלכת יהודה היוותה מעין תחנה מרכזית עבור סחר הבשמים שהגיע מתימן, דרך חצי האי ערב, לעבר המזרח התיכון. ובנוסף, היו אלה החלקים הפוריים ביותר, מבחינה חקלאית, במזרח התיכון. שטחים שהיו מפורסמים בשמן הזית שלהם (ששימש כמקור העיקרי למאור, ולא רק למאכל), בדקלים שבהם (הממתיק העולמי לפני ימי הסוכר), וביינותיהם.


הורדוס השתמש ברווחים העצומים שגלגל מהסחר, על מנת להוציא לפועל סדרה של תוכניות בנייה שאפתניות - וביניהן כמה מהמבנים המפוארים ביותר בעולם.


ובעצם, אלמלא היו סוגרים את רשימת "פלאי תבל" לפני ימיו של הורדוס, הוא לבטח היה זוכה לזקוף חצי מהרשימה על שמו. כמעט כל הארכיאולוגים והסטודנטים ל"ארכיטקטורה של העולם הקדמון" מתייחסים אליו, כאל הבנאי הגדול ביותר בכל ההיסטוריה האנושית.


הוא בנה במלוא המרץ - ערים, ארמונות ומבצרים, שחלקם עדיין ניצבים על עומדם:

  • מבצרי מצדה, אנטוניה והרודיון.
  • עיר הנמל קיסריה.
  • המבנה המפואר מעל למערת המכפלה בחברון.
  • הביצורים המאסיביים סביב ירושלים, כמו גם שלושה מגדלים בכניסה לעיר (ששרידיהם נקראים כיום באופן אירוני "מגדל דוד") ועוד הרבה יותר.


בהרודיון, במבצע אדריכלי מדהים - הורדוס הקים הר מלאכותי, ועל פסגתו ארמון ענק. לצערנו, הוחרב הארמון בשנת 70 לסה"נ במהלך המרד הגדול.


הורדוס בנה מבצר נוסף - מצדה, על פסגתו של הר שולחן, רמה סלעית במדבר - שהכיל את כל השכלולים הטכנולוגיים של אותה עת. למצדה הייתה מערכת מדהימה לאספקת מים, שהשקתה גנים חקלאיים, לצורך אספקת מזון טרי לתושבים.

עיר הנמל קיסריה ראויה לציון באופן מיוחד - לא רק בגלל היותה מרכז סחר עולמי ועיר המנהל הרומאית של יהודה, אלא גם משום שהיא הפכה לסמל בעיני היהודים, לכל דבר אלילי, רומאי ומנוגד ליהדות. כאן יצר הורדוס נמל מלאכותי מדהים (אחד משני הנמלים הגדולים ביותר באימפריה), הוסיף אמפיתיאטרון מקסים, היפודרום למרוצי מרכבות (כמו בסרט בן-חור), בתי מרחץ ומקדש גדול שהוקדש לקיסר האלוהי  אוגוסטוס

לפי המפה הורדוס היה שליט חזק מאוד.

הפרויקט השאפתני ביותר של הורדוס, היה חידוש בניין בית המקדש, שללא ספק, הייתה מטרתו רכישת עמדה בקרב נתיניו, אשר כפי שידע, זלזלו בו.


10,000 גברים ועשר שנים נדרשו רק על מנת לבנות את חומת ההגנה המקיפה את הר הבית (שעל גביו ניצב כיום מסגד כיפת הסלע המוסלמי). הכותל המערבי, הוא רק חלק מאותה חומה בת 500 מטר, אשר תוכננה לתמוך במשטח ענק מעשה ידי אדם, שיכול להכיל תריסר מגרשי כדורגל.


לשם מה היה צורך בשטח כל כך רחב?


ההיסטוריונים מעריכים, שבין ששה לשבעה מיליון יהודים חיו ברחבי האימפריה הרומאית (ומיליון נוסף בפרס). רבים מהם היו עולים לירושלים בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות, כך שנוצר צורך בשטח נרחב מספיק, על מנת להכיל בתוכו כמות רבה כל-כך של בני אדם.


כשהגיעו הדברים לבניית המקדש עצמו, אפשר לומר שהורדוס ממש יצא מגדרו, ואפילו התלמוד מציין, שהתוצאה הסופית הייתה מרהיבת עין: "מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם" (מסכת סוכה, דף נ"ב עמ' א).


קודש הקודשים צופה בזהב, הקירות והעמודים של המבנים האחרים נבנו משיש לבן, הרצפות היו של שיש כוחל, שהגוון הכחול שלו נתן תחושה של ים רוחש, הוילונות נארגו מסיבים בגווני הכחול, לבן, אדום וארגמן, לתאר, על פי דברי יוסיפון, את מראה השמים.


יוסיפוס פלביוס תיאר את המקדש ביופיו. על פי דבריו, במבט מבחוץ היה למקדש כל מה שעין או לב יכלו לדמיין. המקדש היה מצופה מסביב בלוחות זהב גדולים, שקרני השמש הראשונות השתקפו בהם כלהבות של אש. מי שהתבונן בהם נאלץ להסיט במהרה את עיניו, כאילו הוא מתבונן ישירות בפני החמה. לזרים שצפו במקדש מרחוק הוא היה נראה כמו הר מכוסה בשלג, משום שהחלק שלא צופה בזהב היה לבן בוהק.


הורדוס מצא לנכון להציב בכניסה הראשית נשר רומאי גדול, שהיהודים הדבקים בדתם ראו בו חילול הקודש. קבוצה של תלמידי חכמים ניתצה מייד סמל זה של עבודת אלילים ועריצות, אבל הורדוס לכד אותם, הובילם בשלשלות למקום מגוריו ביריחו, שם שרפו אותם חיים.

לאחר שהורדוס סיים את בניית בית המקדש, הוא דאג שאירועים מסוג זה לא יוסיפו להפריע לתפקודו. לשם כך מינה כוהן גדול מטעמו, ובאותו זמן הוציא להורג ארבעים ושישה מחברי הסנהדרין, בית הדין הרבני.

ורדוס, שחשש ביותר לראשו עד כדי פרנויה של ממש, בנה ארמונות מבוצרים במצדה ובהרודיון שמדרום לירושלים. ארמונות אלו צוידו בכל הפאר וההדר המקובלים בתקופה, אך כללו גם מאגרי מזון ומים לשעת מצור. כן בנה מחדש את המבצריםאלכסנדריון, הורקניה ומכוור.

בירושלים בנה את מצודת אנטוניה בצידו הצפון מערבי של הר הבית, על בסיס מצודה קיימת בשם "הבירה" או "בריס".

בצידו הצפוני של ארמון המלכות שבנה בירושלים הציב הורדוס שלושה מגדלים - פצאל (על שם אחיו), מרים (על שם אשתו) והיפיקוס (על שם חבר נעוריו). על בסיס שרידיו של אחד ממגדלים אלו (היסטוריונים שונים הציעו את כל אחד מהמגדלים), בנוי כיום מגדל דוד, המשמש אחד מסמליה של ירושלים עד היום.

מגדל נוסף נבנה בצפון מערבה של העיר, ומכונה מגדל פספינוס, ולאחר בניית "החומה השלישית" בימי אגריפס הראשון, שולב המגדל בחומה והיה לחלק ממנה.

הפרויקט השאפתני ביותר של הורדוס, היה חידוש בניין בית המקדש, שללא ספק, הייתה מטרתו רכישת עמדה בקרב נתיניו, אשר כפי שידע, זלזלו בו.


10,000 גברים ועשר שנים נדרשו רק על מנת לבנות את חומת ההגנה המקיפה את הר הבית (שעל גביו ניצב כיום מסגד כיפת הסלע המוסלמי). הכותל המערבי, הוא רק חלק מאותה חומה בת 500 מטר, אשר תוכננה לתמוך במשטח ענק מעשה ידי אדם, שיכול להכיל תריסר מגרשי כדורגל.


לשם מה היה צורך בשטח כל כך רחב?


ההיסטוריונים מעריכים, שבין ששה לשבעה מיליון יהודים חיו ברחבי האימפריה הרומאית (ומיליון נוסף בפרס). רבים מהם היו עולים לירושלים בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות, כך שנוצר צורך בשטח נרחב מספיק, על מנת להכיל בתוכו כמות רבה כל-כך של בני אדם.


כשהגיעו הדברים לבניית המקדש עצמו, אפשר לומר שהורדוס ממש יצא מגדרו, ואפילו התלמוד מציין, שהתוצאה הסופית הייתה מרהיבת עין: "מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם" (מסכת סוכה, דף נ"ב עמ' א).


קודש הקודשים צופה בזהב, הקירות והעמודים של המבנים האחרים נבנו משיש לבן, הרצפות היו של שיש כוחל, שהגוון הכחול שלו נתן תחושה של ים רוחש, הוילונות נארגו מסיבים בגווני הכחול, לבן, אדום וארגמן, לתאר, על פי דברי יוסיפון, את מראה השמים.


יוסיפוס פלביוס תיאר את המקדש ביופיו. על פי דבריו, במבט מבחוץ היה למקדש כל מה שעין או לב יכלו לדמיין. המקדש היה מצופה מסביב בלוחות זהב גדולים, שקרני השמש הראשונות השתקפו בהם כלהבות של אש. מי שהתבונן בהם נאלץ להסיט במהרה את עיניו, כאילו הוא מתבונן ישירות בפני החמה. לזרים שצפו במקדש מרחוק הוא היה נראה כמו הר מכוסה בשלג, משום שהחלק שלא צופה בזהב היה לבן בוהק.


הורדוס מצא לנכון להציב בכניסה הראשית נשר רומאי גדול, שהיהודים הדבקים בדתם ראו בו חילול הקודש. קבוצה של תלמידי חכמים ניתצה מייד סמל זה של עבודת אלילים ועריצות, אבל הורדוס לכד אותם, הובילם בשלשלות למקום מגוריו ביריחו, שם שרפו אותם חיים.


לאחר שהורדוס סיים את בניית בית המקדש, הוא דאג שאירועים מסוג זה לא יוסיפו להפריע לתפקודו. לשם כך מינה כוהן גדול מטעמו, ובאותו זמן הוציא להורג ארבעים ושישה מחברי הסנהדרין, בית הדין הרבני.

רדיפות הורדוס

Comment Stream