שינויים במבנה ההיפוקמפוס בנהגי מונית בלונדון או מה למדנו מנהגי מוניות בלונדון ואיך זה קשור לסוסון ים? /  נילי גילוני.

מבוא

במשך שנים רבות חשבו חוקרים כי במוח אדם בוגר לא מתרחשת עוד יצירת תאי עצב חדשים. אחת משאלות המחקר המעניינות את העוסקים בחקר המוח היא- האם הסביבה יכולה לשנות את מבנה המוח שלנו ועל ידי כך גם את יכולותינו השכליות? מחקרים קודמים בבעלי חיים הראו כי אחד האזורים במוח העוברים שינויים במבנה בהשפעת הסביבה הוא אזור הנקרא היפוקמפוס (צורתו של אזור זה דמתה בעיני החוקרים לסוסון ים ולכן אזור זה נקרא היפוקמפוס). במחקרים שנערכו ביונקים קטנים ובעופות נמצא כי אזור ההיפוקמפוס גדל משמעותית בעונות מסוימות בשנה בעופות וביונקים. חוקרים הראו כי בעונות בהן נדרשים יונקים קטנים ועופות ממינים מסוימים למצוא מזון שהוטמן בשנים קודמות ההיפוקמפוס גדל בנפחו וכן בכמות החומר האפור בו. מחקרים שבוצעו על חולדות הובילו לרעיון כי ייתכן שההיפוקמפוס מתפקד כמפה של המרחב הסביבתי - אשר מאפשר למצוא דרכים חדשות וקיצורי-דרך להגעה ממקום למקום. מחקרים בחיות הראו כי נדרש היפוקמפוס ללא פגם לביצוע משימות זיכרון מרחביות פשוטות (כגון מציאת הדרך חזרה למחבוא). ללא היפוקמפוס המתפקד בצורה מלאה, בני אדם אינם מסוגלים לזכור בצורה טובה מקומות בהם היו או איך להגיע למקומות אליהם הם מועדים. אנשים מסוימים מציגים יכולת טובה יותר מאחרים במציאת דרכים ובניווט . הדמיה מוחית מראה כיום כי לאנשים אלו יש היפוקמפוס פעיל יותר בזמן הניווט . (סודאי 2008)

נמצאו הבדלים בנפח ההיפוקמפוס בין מוחות של מוסיקאים ללא מוסיקאים וכן בין מוחות של גברים ונשים. אולם למרות ממצאים אלה התקשו החוקרים להגיע למסקנה בדבר הקשר בין שינוי סביבתי לשינוי במבנה המוח. ייתכן שההבדל בין מוח של מוסיקאים למוח שלא מוסיקאים אינו נובע מהעיסוק במוסיקה אלא הוא עצמו הסיבה לכך שאותו אדם בחר לעסוק במוסיקה.

עיינו בסרטון הבא וענו על השאלות המוצגות במהלכו

החוקרת אלינור מגוויר מאוניברסיטת לונדון ערכה מחקר ובו בדקה את מוחותיהם של נהגי מוניות בעיר לונדון. נהגי מוניות בעיר לונדון חייבים לעבור תקופת הכשרה הנמשכת שנתיים במהלכה נדרשים הנהגים ללמוד מסלולי נסיעה אפשריים בלונדון בעל פה. הנהגים חייבים לדעת לנווט בין אלפי מקומות בלונדון תוך מציאת המסלול הקצר והנוח ביותר.

צפה בסרטון המראה את מבחן  ההכשרה שעוברים נהגי מוניות בלונדון

שאלת המחקר שהעלתה הקבוצה של מגוויר אלינור הייתה- האם התנסות בניווט ובהתמצאות במרחב יכול להשפיע על שינויים מבניים בהיפוקמפוס במוחות של נהגי מוניות בוגרים בריאים?

שיטות המחקר

נבחרו 16 נהגי מוניות גברים בריאים בגילאים 32-62 המשותף לכולם:

  • היד הדומיננטית היא יד ימין.
  • עברו את מבחן קבלת הרישיון לנהג מונית בלונדון לפני שנה וחצי.
  • תקופת ההכשרה עד למבחן הייתה בין 10 חודשים ל 3.5 שנים.
  • כולם נהגי מוניות פעילים בלונדון בממוצע 14.3 שנים.

קבוצת הבקרה נבחרו 50 גברים שאינם נהגי מונית, כולם בריאים ,ובעלי יד ימין דומיננטית.  החוקרת השתמשה בהדמיות MRI לבדיקת השינויים במבנה ההיפוקמפוס בצד ימין (ייקרא להלן קמפוס ימיני) ובצד שמאלי של המוח (ייקרא להלן קמפוס שמאלי). להסבר קצר על בדיקה זו אתם יכולים להיכנס לקישור הבא:

תוצאות

ממצאי המחקר שנאספו מוצגים באיורים הבאים- 1א, 1ב, 2א, 2ב.

כמו כן ראו החוקרים שינויים בכמות החומר האפור בהיפוקמפוס הימיני. תוצאות הבדיקה מוצגות באיורים 2א. 2ב.

דיון ומסקנות

מהשוואת מוחות של נהגי מוניות שעברו את מבחן ההכשרה לקבלת רישיון העסקה כנהג מונית בלונדון לעומת מוחות של קבוצת הבקרה נמצאו הבדלים במבנה ההיפוקמפוס. כמו כן נמצאה עלייה בכמות החומר האפור בהיפוקמפוס הימיני בחלקו האחורי ככל שהנהג צבר יותר חודשי ניסיון כנהג מונית, ולעומת זאת נצפתה ירידה בכמות החומר האפור בהיפוקמפוס הימיני בצדו הקדמי עם העלייה בשנות הניסיון כנהג מונית. ממצאים אלה מעידים על יכולת שינוי במבנה המוח לפחות באזורים מסוימים במוח אדם בוגר ובריא. כלומר חשיפה לגירויים יכולה לגרום לשינויים במבנה המוח הכוללים גם עליה בכמות החומר האפור-כלומר עליה במספר תאי העצב. במחקרים קודמים בקופים ובציפורים נמצא שההיפוקמפוס האחורי הוא אזור המעורב ביכולת ניווט והתמצאות במרחב המתבססת על ידע שנרכש בעבר בעוד שההיפוקמפוס הקדמי מעורב בעיבוד של ידע חדש הדרוש לניווט.

רשימת ספרות

עבודה נעימה

Comment Stream